מזרחי, בראשית י״ג

1 טעון משאות. וקראו הכתוב כבד מפני כובד משאותיו:

2 לבא לדרומה של ארץ ישראל. הוסיף מלת לבא מפני שמלת ויעל היא דבקה עם ארץ כנען שהיא גבוהה מכל הארצות לא עם פאת נגב ופירוש הנגבה לדרומה של א"י כדלעיל שאם תאמר לדרום העולם היה הולך לחוצה לארץ וזהו הפך מה שצווה:

3 הלך לו במסעות ואיזונין שלן בהם בהליכתו למצרים. ויהיה למ"ד למסעיו במקום בי"ת כלמ"ד איש הרגתי לפצעי ואיזונין לשון מסעות הוא כמו שאמרו בפרק השוכר מזבן מאזונא לאזונא ופרש"י ממסע למסע וקר' חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניה בלא מסע שחזר ונסע משם כמו שפרש"י בפסוק בכל מסעיהם:

4 ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען. ולכן כתוב מנגב ועד בית אל במקום ממצרים ועד בית אל:

5 הלוכו עם אברם. דאם לא כן בלוט לחודיה סגי כמו וישא לוט ויבחר לו לוט:

6 לפיכך כתב ולא נשא בלשון זכר. אין לפרש דס"ל לרש"י שארץ לשון נקבה היא בכל מקום דאם כן מה יעשה בפסוק שרץ ארצם צפרדעי' אך בגורל יחלק את הארץ נעתם ארץ אלא ה"ק לפי מה שפירשנו הפסוק הזה שהוא קצר וצריך להוסיף עליו מלת מרעה מפני שאין המניעה מצד הארץ רק מצד המרעה נוכל לפרש גם כן שאין הארץ פה בלשון זכר כמו בקצת המקומות מאחר שמלת נשא דבקה עם המרעה:

7 ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל. בראשית רבה דהכי משמע מסיפיה דקרא דקאמר והכנעני והפריזי אז בארץ שעדיין לא זכה בה אברם ויש בה משו' גזל דאם לא כן מה ענין זה לכאן ועוד הרי כבר הודיענו זה למעלה והכנעני אז בארץ:

8 והכתוב אומר והכנעני. פי' הב"ה היה משיבן זה והכי איתא בבראשית רבה א"ל הב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת אימתי כשיעקרו ז' עממין הימנ' והכנעני והפריזי עד עכשו מתבקש להם לז' עממים זכות בארץ. ואם תאמר היה לו להשיבם שעתיד אברם להיות לו יורשים. י"ל דעדיפא מיניה קאמר להו דאפי' לדידכו יש כאן גזל מאחר שעד עכשו מתבקש לז' עממין זכות בארץ:

9 ומדרש אגדה דומין בקלסתר פנים. בראשית רבה ופי' אחים אחים ממש אלא שחסר כ"ף כמו כי חטאת קסם מרי שפי' כקסם מרי:

10 בכל אשר תשב. ופי' ואימינה אשב בימינך סמוך לך וכן ואשמאילה אשב בשמאלך שלא אתרחק ממך שאם תאמר לימין העולם ולשמאלו שאז יהיו רחוקים זה מזה בתכלית המרחק ואין לך מריבה גדולה מזו:

11 אימין את עצמי כמו ואשמאילה. פי' כמו שמלת ואשמאילה היא מבנין הפעיל שפתחות האל"ף מורה עליו כן מלת ואימינה יחוייב שתהיה מבנין הפעיל כאלו היא נקודה בפתחות האל"ף. ויש לתמוה דבלא מלת ואשמאילה נמי צורתה מוכחת עליה שהרי נחי הפ"א בבנין הפעיל לא יהיה האיתן שלהם נקודים פתח בשום מקום אלא או בחולם כמו אוחילה או בצרי כמו איטיבה ומהו זה שהקשה ואם תאמר היה לו לינקד ואימינה גם מהו זה שהשיב כך מצינו במקום אחר אם יש להימין ואינו נקוד להימין שמורה שנשתנה זה השורש ממנהגו היה לו לומ' שנחי הפ"א ככה מנהגם בכל מקום כמו להרע או להיטיב:

12 כי כלה משקה ארץ נחלי מים. כאלו אמר כי כולה ארץ משקה שפי' ארץ של נחלי מים דאם לא כן מה טעם כלה משקה דמשמע שהארץ עצמה היא נחלי מים ואי' לפרש שמלת משקה פה היא בינונית ופירושו שהארץ היא משקה כל הרוצי' לשתות מפני שיחוייב מזה שהככר פה זכר ונקבה כמו תאכלהו אש לא נופח ואמר ארץ נחלי מים במקום ארץ משקה מפני שאין הכונה פה על ההשקאה רק על הנחלים והיאורים וקרא' משקה מפני שמהם תהיה ההשקאה:

13 לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה אותו מישור כגן ה'. שאי אפשר לומר שלפני שחת דבק עם כלה משקה הקודם לו כי לא היה לו להודיענו זה שכבר כתב למעלה מזה וירא את כל ככר הירדן וגו' וזה אינו אלא קודם שחת ה' והוסיף היה אותו מישור קודם כגן ה' מפני שעם התוספת הזה יהיה דבור שלם ובזולתו יהיה דבור חסר כי לא יתכן לומר לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' בלתי מלת המציאות הקושרת הנושא עם הנשוא שהוא היה והוא ויהיה ואולם מה שהוסיף עוד אותו מישור ולא הספיק לו עם תוספת מלת היה הוא מפני שחסר הנושא ובתשלומו לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה הככר ההוא כגן ה':

14 כגן ה' לאילנות כארץ מצרים לזרעים. ב"ר שאין הכפי"ן הללו ככפ"י כעם ככהן שהם להשואת העם לכהן והכהן לעם רק לדמיון הככר לשניהם לגן ה' לארץ מצרי' ופי' הגן לאילנות ומצרים לזרעים מפני שהגן מורה על האילנות כדכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ויצמח כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וארץ מצרים מורה על הזרעים כדכתיב לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:

15 עד צוער. אמר עד צוער במקום בואכה צוער להורות שפי' בואכה עד וכאלו אמר לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה אותו מישור עד צוער כגן כו':

16 דורשו לגנאי. דאמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וישא לוט מלשון ותשא אשת אדוניו. את כל ככר כמו שנאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה מלשון והשקה את האשה לפני שחת מלשון ושחת ארצה:

17 מקדם נסע מאצל אברהם ממזרחו והלך לו למערבו של אברהם. דממלת מקדם משמע שנסיעתו לצד מערב ומדכתיב ויפרדו איש מעל אחיו משמע שאברהם היה לפאת מזרח והוא נסע לפאת מערבו ותימה שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרחה של א"י ובית אל תוך א"י ונמצא שההולך מבית אל שהיה אברה' דר שם אל ככר הירדן הולך מאצל אברהם למזרחו הוא וצ"ע.

18 ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם. דאם לא כן ויסע לוט מאברם מיבעי ליה שהרי שניהם היו יושבים יחד ונסע לוט ממנו כדכתיב ויפרדו איש מעל אחיו:

19 נטע אהלים. אמר אהלים מפני שמלת עד מורה על רבוי אהלים כאלו אמר ויטע אהליו והגיעו עד סדום:

20 ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם. דאל"כ מה ענין זה לכאן

21 ורז"ל למדו מכאן שם רשעים ירקב. פירוש כאן רמז על מה שכתב שלמה בספר משלי ושם רשעים ירקב שמפני שהזכיר סדום הזכיר גנותם אף כשמזכיר שם הרשעים מזכיר גנותן וההפך בצדיקים כי כשמזכיר שם הצדיקים מזכיר שבחן שנ' זכר צדיק לברכה.

22 רעים בגופם וחטאים בממונם. כרב יהודה דאמר רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא והמתרגם שתרגם בישין בממונהון וחטאין בגויתהון הוא אליבא דמתניתא דתנא רעי' בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב ורעה עינך באחיך וחטאים בגופם דכתיב וחטאתי לאלהים ולא ידעתי למה הניח דברי המתרגם בזה ולא נמשך אחריו כמנהגו ברוב המקומות וכ"ש שהברייתא לעזרו:

23 וכל זמן שהרשע עמו כו'. דאם לא כן אחרי הפרד לוט למה לי ומוירא ה' אל אברם ויאמר לו לזרעך אתן בזמן שהיה לוט עמו ל"ק דאיכא למימר ויעבור אברם בארץ לבדו שהלך לבדו עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כדפרישית והראיה על זה שהרי ביציאתו מחרן ובביאתו בארץ כתוב לשון רבים ויצאו ויבואו ובהליכתו לשכם כתוב ויעבור אברם בלשון יחיד אבל מה שכתב וירד אברם מצרימה בלשון יחיד אע"ג שהיה לוט עמו כדכתיב ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו ולוט עמו הוא מפני שהירידה הזאת לא היתה אלא בעבורו שבקש הקדוש ברוך הוא לנסותו אם יהרהר אחר מדותיו כדפרש"י ז"ל:

24 כשם שאי אפשר לעפר למנות כך זרעך לא ימנה. אמר זה מפני שהמכוון מן המקרא הזה הוא השלילה המתחייבת מן החיוב ואעפ"י שסותר הקודם לא יולד סותר הנמשך זהו כשהקודם יותר מיוחד מן הנמשך אבל כשהם שוים כמו אלה דכתיב בהו והיה זרעך כעפר הארץ או כשהאחד מהם הבדל או סגול' לאחר הנה סותר הקוד' יוליד סותר הנמשך בהכרח:

25 ממרא שם אדם. כדרבי נחמיא כדכתיב ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר לא כרבי יהודה דפליג עליה ואמר שהוא שם מקום כדכתיב ממרא קרית הארבע היא חברון ובמקום אחר אשר על פני ממרא היא חברון דאיכא למימר שהמקום נקרא על שם ממרא אבל ליכא למימר כר' יהודה ונקרא ממרא על שם המקום דלא אשכחן בשום דוכתא שיקרא שם האיש על שם המקום: